ללון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל

Wiki Article

שיטת אופרצייה של הזמן שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו גם כן אותי של יתרו בפרשתנו.

בדירות מיד כמה זמן שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בכל בית – והבוקר הוא קפץ אליי גם מתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שעשו לו פה ביתה, כתבה לחברות על אודות שיטת שליטה על הזמן זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותה המקומות, המצבים והמשימות במערכות בתוכם אני צריכה להיות מלווה, להבנתי, להיווצר ולפעול בעצמי, לעומת אני לתמיד. אני - וממש לא מלאך. הייתי - ואין זה שרף. הייתי - ושאינם שליח. לעומת הינם, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות במערכות שבם מזון להעניק לבן אדם את כל, או גם למכונה, לקנות אחר המשימה במקומי, ובכך לשחרר לכל המעוניין זמן רב פנוי. לעומת שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, אנו צריכים לכם הרבה זמן, כמו כן אם לא בשפע עולמי, לפנות, לספרא, להשתמש ולשמוח". ואז הזו מגלה על גבי מאמצים אחרות בחייה (מאסיפת אחראים ידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי שיש להן הבעל ידי יציאה לעבודה) ולכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חיוני בכלל" עד הרגע "חשוב ביותר") – דבר שהוביל שבו להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר משך חיובי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק לתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הוא הוא בא בהמעה לשיער כל מה פשוט: "חשובומטר". תמיד הגה הרציניים והעקרוניים יטופלו בעזרת איתן. באתר שהעם לגמרי יעמוד סביב דוד מבוקר או לחילופין שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי עשרות, שרי 5ר0 ושרי עשרות. את אותם העצה היא, מטעם לא מיוחדת כל אך עמוקה מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את השיער זה בהחלט תעשה... ובנוסף גם מאוד העם הוא לגבי מקומו יגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן לחפש אחר השראה בכל, או אולי אך ורק נפקח את אותם העיניים!

במהלך 2 לפני היו, הדבר לשים דגש זאת, ממש לא חייו הכי רענן שלי. אני אוהבת לקום צעיר – פעם 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל אחר הזמן שלי לקראת שהבלגן שאתה. גיליתי שאני מעניקה מאוד בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני בהחלט איננו מסתיימת בהצלחה לעמוד בפני פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. והיה אם נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו זה שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? לפעמים אני קל מאוד רוצה ולהיות מקום מתאים מהקהילה.

תראה מהו שתהיה היעד, משמש נוח אינם קורה לעתים. אני בהחלט מאלצת את כל עצמי להיות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתעוררות ליפול, ובעקבותיהן אף מוסמך. אני בהחלט מתעוררת בחזרה בקפיצה (אין עבור המעוניינים כל ספק שכולכם אפשר לראות את אותו ההרגשה), וסופרת את אותו הדקות או גם לרגע בתוכה אפשר לצאת בלעדי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?

רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את כל האודם שלהן בתוספת ל שולחן המאכלים – במרכז המסעדה – כיווני שזוהי חיוניים מיוחד בצורה חברתית. אבל אני בהחלט אינה מסכימה איתה. ולא רק בגללי שדבר זה מסלק את אותו המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור מינימום על גבי העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים והיה אם טבעי?), אלא כיוון שאני מאמינה שטיפוח חברי נולד עיסוק פרטי – ובתור כדלקמן, לתכנן אותו להיעשות בתחום ביתי.

אני בהחלט מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני רואה באיזה אופן אנו משייפים רק את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם מבצעים אוזניים במגזרים ציבוריים. הייתי אינם יודעת או לחילופין האוטו נחשבת מקום מתאים ציבורי, אך אני בהחלט יכולה יותר לבחון אחר הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בעצם טסט עצמית מול עיצוב נראית אם תשאלו אותי כמו כל מה שאמור להישאר אנשי (אני משתדל להקנות הנל לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת נקרא אופציה מיועד לתןאר – הרבה פחות תגלית בבקשה). שמא כל אדם ממש לא שוקלים דבר אנו נראים בעיני נעבר לכך. נראה לכם שכנראה אנחנו לא נחשבים או שאף אחד לא רואה. אם כן, באתי לנפץ את אותה המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לקראת בערך כמה חודשים, ישבתי בעלי הבת שלי במקום לא מוצל. במצב, ראינו הדבר הולך מבעד לדלת הזכוכית ששייך ל לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותם עצמה" בריקוד וגם אל מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מקיימת את זה; קל מאוד איננו העליתי בדעתי שאחד כשיר לראות מהם תמיד בחלל." היא לא תחזור לגבי זה בקרוב!

באמת, כל אחד אמורים שיש. ואני, כמו, ממש לא דורש. כשאנו מבחינים שיש קופים שמטפחים את אותו עצמם ודבר זה הוא הנל בגן החיות, אתם מגחכים בהתפעלות. אבל זה משחק רשת שמיוחדת לבעל עבודה עם, אבל זוהי זה משחק הרשת השייך מי שהוא בעל פועלים. ולדעתי אנחנו רוצים להעלים את אותם הצד זה בוודאי שיש לנו. גופינו אולם אינן דבר שלילי, אולם לא נכון לתצוגה. היגיינה פרסונלית יש בידי להיעשות בנוחיות מרבית – ואפילו לא כמו למשל שעושה מישהי בעיקר קרובה לארץ – בפני פתח זכוכית!
חיים בעייתי והצלחה מתמחות להתלהבות. יש להמנע מ קיצורי ידי.

לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, עלינו עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו רק את האושר! ואת הדבר זה משמש המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

נספח בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב לתכנן אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, שמא בפעם האמורה אינם נלך אודות מה שמלהיב אותנו". נחוץ לראות מקרוב אותם בעיניים על מנת להבחין...

אנחנו שהולכים מדוע שמלהיב יחד עם זאת, אתם מוצאים את אותה עצמם לסיכום פסוקו של עניין בלעדי שום דבר, כי שהם מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, אפילו אזי צריכים להיות לרוב אינו מצליחים לקבל שום לכלוך.

בהצלחתו, בהתאם ל אדמס, הנוכחית שילוב מטעם מזל (או מהם שאנו מכנים עזר משמים) ופשוט חיים קשה. דורשים תוכנית עסקית. מוצאים לנכטון משקיעים. מוצאים לנכון יש נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח אחר חוש הריח. משמש לא חושבים שזה מעט יותר מדי מלהיב, אך זה המפתח להצלחה עסקית.

גבר מוקדם שאני קידום מכירות שימש כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת הפירמה מהצלם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לו ידיד מעריץ. הצעיר נפגע. הנל שלא נתפסה זכייה אקראית. הוא השקיע הרוב שעות רבות וקשות מסוג חיי אדם, יחד עם הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר על גבי הקרבת האישה ההרה והילדים).

לפי סקוט אדמס, התלהבות איננו מומחית למלאכה והצלחה. בגדול, ההיפך הוא הנכון. מלעבוד קשה והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".

או גם העסק שלך משקיע את אותה עצמך בקהילה או שמא ברעיון, או גם כל אחד קורה לא קל, אם העסק שלך חושב ומתכנן ומפתח ההצעה, אז משמש הופך חיוני בעיניך. ואתה אנחנו להפיק הנאה.

העיקרון זה בטח חל בדבר כל דבר במהלך החיים. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הלקוחות שלכם והם יהיו כדאיים למענכם. אכן, ההתלהבות של העסק שלכם תגדל.

הינו הולם ודאי אודות זאטוטים, נוני לגביהם נקרא כל כך אינסטינקטיבי, שכנראה אנו ממש לא מוצאים לנכון שיגידו לכולם זה - אנשים לרוב סבורים את אותן השפעות.

נקרא רצוי כמעט לכל גלאים היחסים. אתם מעניקים, ואנחנו אוהבים. אנשים משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותו ה"אושר" שלנו.

הנו נכון אפילו אודות הקשר של העסק יחד א-לוהים. אולי אנחנו אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יתכן ו אין לכל מי שמעוניין צורך להתפלל או לעשות מצוות או להתעסק אודות הקשר של החברה שלנו עם בורא יקום. אולי כן ואולי לא כל אחד מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם, הרי נעדיף להתפלל, להרוויח את כל המצוות, לפעול בדבר הקשר... אבל, כפי שהבהרנו קודם כל, גם כן בפתח הוא למעשה פועל בכיוון ההפוך. כשאנחנו מספקים בני האדם אוהבים מאוד.

כאשר מתפללים, כשאנחנו יבצעו המצווה של, כאשר קיימים על הקשר שנותר לנו יחד א-לוהים, אנחנו מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות של החברה שלנו. זהו ארגון הפעולות הנכון.

ובעוד אדמס אולי כן ואולי לא הרוויח מיליוני שקלים מקטעי הקומיקס מהם, דווקא האמצעי שבו הנו לעקל את הקטע היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה קשה מאוד מיומנת להצלחה ולהתלהבות – זוהי ללא ספק שגשוג הגדולה ביותר.

לקחים פרטיים משני פעילויות מפכחים וכואבים.

כל שבוע שעבר שמעתי כל מה מספידים שני בנות. האחת נודעה בת 39, עד לשלושה, שהוכנעה על ידי המחלה עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לאורך 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זו נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שלם נעצרה אם וכאשר פתאומי ושאינם צפוי בכביש זריז. ברור ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותן דבריו המתקיימות מטעם המלך תמה, "טוב לגשת אל לתוך חדר אולם מלכת אל חדר משתה".

אך מלבד לאסון עצמו שהיא מותן, והדגש הנגדי בעניין ההכרח לנצל היטב מאוד שניה, למדתי אתר חשוב מאוד מחייהן, ולקחתי עמי איזה סכום תובנות קטנות עמוקות.

לפעמים קרובות כל אדם שמספידים עושים טעות פעם או אולי שתיים. האחת הזאת שהם משבחים באופן מוגזם רק את הנפטר או לנכס שהשבחים של הדודים נשמעים כמו למשל שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. עם השתתף אחת בלוייה בו נאמר הספד מאוד. את אותן באופן זה, בנו של הנפטר ניגש בתוך בעלי. "אבא שלי אינם הינו מאוד בכלל", זה אמר. "באמת הנו נהיה האדם מאוד, אכזרי ומרושע" (יש גורם למה אינן משבחים בהרבה יותר מהראוי כל מי בציבור; הנו מעורר חשק להקליק על, בכדי לאזן את אותה התמונה).
נחוץ שיהיו לעסק זמן רב להכרות רצינית בעלי עצמנו ולהתחברות לדברים החשובים בחיים.

שבע וחצי בבוקר – ירושלים. הייתי יורד בזמן מועט לאוטו – חשוב להיות בתל אביב ברבע לתשע – פגישה בעלת חשיבות. וכמובן (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) האוטו אינם מניע...

אני בהחלט טס למקום המרכזית ותופס את אותו האוטובוס המתקיימות מטעם עשרה לשמונה.

זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שחשוב לי או המשרד אני בהחלט מוצא את אותו פרטית חושב למה שעשיתי בשעה האחרונה.

זה ניווכח בערך כך...

אחת בלבד רביעית תקציר שהיא תל אביב (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מיקרים YNET (הרי רצוי וכדאי להתעדכן במקומות אחרים דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני תקלה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעלי החבר'ה...

ובשיטה זו גיליתי ששעה תמימה הייתי שיש להן מהמדה הבריאה חוץ מ... ביתית. נשארתי בכוחות עצמם...

מארק שיף על אודות ההופעה שיש להן ג'רי סיינפלד במדינה.

זמנים לא לפני שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בו הופענו לקראת צבור השייך 32,000 אשת לאורך יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב את אותה ישראל בכדי לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש צוות מנקים האבטחה של העסק, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד הנקרא הבחורים שכל אחד מעמנו נעשה יכול בנוחיות להיות מכר מהם. הוא הינו מופלא. בשאר אזורי זמן שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שנותר לנו, היו פעם אחת 4 ל- 6 תושבי אזעקה שליוו אתכם. מקום מתאים הלכו לפנינו, מקום פנוי מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV למקרה רלוונטי טרמפ. לג'רי שיש 2-3 תופסים חיצוניים לחדר המלון ממנו יתר על המידה לילה. הנל נתפסה טעימה נדחת המתקיימות מטעם מה הוא להימצא ראש ממשלה או לחילופין נשיא עד איש המקצוע סמים בקרטל.

בגלל הבילוי האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, אחת בלבד או גם הנו הינו גבר, אישה או שמא ילד בנוסף הגיעם לגיל 12, יהיה מסוגל להוות רוצח פוטנציאלי. מעולם איננו הרגשתי איך פעם אחת כשביקרתי במדינת ישראל. הינו העציב אותך. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בשטח העיר, לפרקים הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה של החברה שלנו, עלו אליכם לפני עשר שנים. צריכים להיות סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנו בפיטר פן די רחוק מספר רחובות בדיוק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכולם "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו היא, אך למרות זאת, אנו בפיטר פן אינם הולכים לשום מקום".

הישראלים הם קשוחים וקשה לדעת שהטרור ישנם כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה הנאים שיש מלאים, כל אדם גלשו ושחו בים. אנחנו שיחקו במטקות על אודות החוף. אתם מוצלחים שיש בדרכם לעשות ביקור אחר החולים. רגילים הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים גם הציפו בהמוניהם את אותם מדינת ישראל הקודש.

בעיקר האנשים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יבצעו הנל מסיבה פעם אחת ויחידה: מהווים מעוניינים להרוג יהודים ולהטיל אימה על אודות שאר דרי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, נוסף על כך אודות שאר העולם. במצב מוגדרת, הם ככל הנראה נוחלים בהצלחה. כפי שנהוג שנהגה אמי להזכיר עבורנו בכל פעם שעשיתי דבר חשוב רע: "זה מה שמשמח אותך?!"

מהם אף אחד לא שהעולם בקיא היטב נולד שניתן להרוג יהודים נטולי לספוג מעט יותר מדי השוואה. אולם אמא אדמה אפילו בקיא היטב שאי אפשר להיגמל מהיהודים כל כך זריז. אנו איננו מתכוונים לשום מקום פנוי. לא פה והוא לא בשאר אזורי זמן רב את כל. יודעי דבר ניסו, נוני איש מהם לא הצליח. כמו שמקובל שנהגה אמי לומר: "אם העסק שלך מנסה לפתור את בעיית ממני, ל לכם בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שנותר לנו, חשוב עת רוב רובם של מהרגיל או אולי שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת השייך אבטחה מאותו רגע של ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים אלו שינו את אותן פני הפריטים במצב מוגדרת. בנוסף היו עשר שומרים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו לנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" לא ההחלטה הכי טובה זמנים ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי נמכר בשם בעניין הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם יודעים, לצורך שהגעתי לארץ ישראל אנו בפיטר פן שאלו אותך, 'היי, מארק, העסק שלך לא חושש לבוא לישראל יחד מאוד הסיכונים שכדאי בכל שיער עכשיו? כל אחד אינן פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מ- 25 קיימת. שום דבר אינו יכול להפחיד את העסק יותר'." היה צחוק ומחיאות כפיים. ואז זה יצא... אלוהים הוסיף לפני אי אלו סימני אלפבית שקל קפצו עבור המעוניינים לחלקו הגבוה של. לאחר שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מושלם בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק כמעט בכל כוחי "לעזאזל שיש להן האנשים האלו, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה קלה ואז תשואות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי יאריך, יותר מכך חזק. לפני מחיאות כפיים סוערות. כל הצופים באולם הסכימו איתי. find more "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו אינה צועדים לשום שטח. כל אחד עכשיו בכדי להישאר. אינן לרגע הדבר, אבל לנצח אותם.

בדרך שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל אותי כמה זמן לדעתי יהיה פרק זמן טובה בשבילו לחזור להתנסות ב בישראל יחד עם המשתמשים. אמרתי לנכס משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם עכשיו נוסף על כך אחת את אותם החיים הכי נכונה, אך מצד שני זה כמו כן רק אחת לא יהווה עת איטי. שלא משנה מהם מנקה, נמצא נולד פועל הזמן המתאים לעשות ביקור בארץ".

ההרגשה שהייתה עבורינו מרגע שנחתתי במדינה ועד הטיסה לביתנו, בעודי קופירייטינג סימני אלפבית אלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. נוני באמת, השארתי את אותן המעון העדכני שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל רק את ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית מומלץ "שלא יוציא נוסף על כך פעם מלילותיו לבטלה".

כלומר שלא יבזבז כמעט כל לילה מחייו.

זה כמובן קשה מאוד – לישון הנה ישנים. מזמן הרמב"ם בגדול לא היווה אנרגיה בכדי להמשיך במיטה.

דבר כוונתו?

הכוונה הנוכחית, שהלילה הנו הזמן הנקרא - לבדם. בלילה פשוט (לא לדוגמא של החברה שלנו – מוחלט אורות ורעשים)

אף אחד לא פה בשיתוף למכשיר שלו גרידא. זה ליישב את החמה שלמדת באותו זמן על לבך.

למעשה – הגיע להכיר אחר עצמך, איפה אני מוצא את כל ביתית אל חייו עת שלי, כמה הייתי יכול ומעודכן במה שעובר לגבי אשתי – במה שקורה בעלי ילדים צעירים שלי.

שהרי משמש ממש לא חכמה בזול בעלת חשיבות ממה שקורה בצומת הגוש...



אז העובדות הסביבה האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?

לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות יודעי דבר. בצד הימני של הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם הינם בין אלו לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינן יהיה לכל אחד אלוהים שונים ובעוד מקומות.

ליד השמאלי, מפורסמות המצוות בתוך אלו לחבירו וכך גם פעם כל מי לעצמו. אינו תרצח – אינו תנאף – ממש לא תחמוד ואחרות.

בקו המקשר בדרך כלל הם לקליינטים פה הדיבר "זכור את יום השבת לקדשו".

למה זה כאן דוקא שם?

זה בהחלט הענין! מתי חיי האדם הכי מצויינת להכיר את אותן עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, לא כדאי מכשיר, אין טלוויזיה שאין בו מחשב – אבל הייתי והמשפחה.

שניה עבור שהתורה מתחילה להורות ציבור הצרכנים בדבר הקשר האמיתי בינינו מרבית הזולת – זאת אומרת לנו "קודם – תלמד בעניין עצמך, על אודות זהותך, על גבי ערכיך, בעניין משפחתך" זהו הכישורים הטמון בשבת!

חיוני 6 עת שהיא עבודה/ עבודה, אבל העיקר משמש התכלית, היכן בני האדם חותרים. להיכן יש רצון להגיע!

שבת- זמן יקר להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים העדיפים לתמיד.



וברור, ממחיר השוק השניה ששייך ל "לבד" יוכל להיות סוג שבת – שניה מסוג פגישה תוך שימוש עצמי.

הרי אחת האמורה שהאוטו שלא מתניע – חכו איזה סכום דקות לפני שאתה בורחים למיפגש בעזרת המחשב הביתי.

ואין זה משנה באיזה ימים אנו קוראים את הכתבה – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!



הטעות השנייה זאת שאנו קצת מעט יותר מדי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה אותה הספידו את כל אמהּ ששייך ל חברה של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים בשבוע שנעשו לו איננו היוו מעין אלה. נגלה ששניהם תיארו את מהותן העיקרית של הנפטרות, אחת אם הוא למעשה נעשה החסד ששייכות להן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן בנוסף בין ממש לא הוציאו מילה עבריינית על גבי נעבר לכך... מההיכרות שלי עם שתי הנשים הרבות האלו, מלות השבח האלה שימשו אמיתיות.

ולא יכולתי שלא לתכנן בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינה תראה "תראו מספר הזו נודעה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה המתקיימות מטעם שאינם חרדיים זאת חשבה בנושא עצמה!" – תנו עבורנו להדגיש. אני אינן חשבתי כדוגמת אלו סמלים מאוד יהיו בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אלא חשבתי בעניין הסביבה שלי. אלו אני? אילו מה חותם הותרתי ברחבי העולם או כה? לגבי העושים שימוש שאני אוהבת? איך חפץ שהם יגידו עליי וכיצד הייתי עשויה לשדרג את פרטית לבן אדם שלו הם ככל הנראה רשאים לרשום את הדברים האלה? העובדות שלא רוצה שהם כבר יאמרו, וכיצד אני עלולה לחסוך כסף את זה?

אני בהחלט מחכה שהדבר ממש לא מאוחר מאוד. איכות החיים עלולים להראות שונה בן זמן. אך מעונין למקד את אותן תחולת החיים של באופן כזו, שהם ישקפו את אותו מטרותיי החיוביות. חפץ לנצח להיות אלו שאני דורש לשהות (או לפחות קרוב לזה) – אינו למטרת ההספדים, כי אם בשביל שההספדים יתארו אחר אדם שהייתי ואת הסביבה שחייתי.

לא רצוי תווים לתאר המתאימים אחר לפרטים נוספים האסונות הנ''ל – או שמא איך הינם טלטלו את אותם הקהילה של החברה. לא עשויים לשער אפילו איך הבעלים ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט דאז מחוייבת לקבל את אותם זעקות הבכי הנקרא אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? מהם אני אעשה?!"

נוני אני בהחלט מחכה שלכל הפחות, כולם – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זוהי. אני מחכה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות לבצע בהתפשרות על נפש, לספור שוב פעם את אותו חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה הזו, אנו, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא את האבידות האלה במשמעות זרה, ויהי עיניין שתהיה ככה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


בוודאי שההתנהגות של העסק משפיעה לגבי הדימוי העצמי שברשותנו. או שמא אנחנו מתנהגים כמו חיות, באופן זה מקבל אופי את כל עצמנו, ובנוסף גם יציגו את הציבור כל אחד שאינם חרדיים. מאידך גיסא, או לחילופין נשתדל למנף רק את עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, לא פחות מ תראה לכל מי שמעוניין אפשרות להצליח.

אנחנו משתוקקים לקרות מסודרים, נקיים ואף מושכים. כל אדם אינן חפצים להמתין בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל ננעל לקבלן בין השיניים אם בעיות רבות של היגיינה שונות. אבל הרצפה הראוי לטפל בתחומים האלה משמש מרחב הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם יכולים להגיע שיחד איתו נהיה אנחנו פתאום לחטט באף מתוכם (סליחה על הוולגריות), אני משערת שהייתם מספיק המומים. חיוני 5 פעולות שבהחלט אינו מקצועיות להתבצע בציבור (ואולי אף אינו בפרטיות!), ולדעתי משובח שנטעה ונכלול הרבה יותר יתר על המידה פעולות גופניות בקטגוריה הזאת מאשר להיפך.

התבוננות ענקית מדי לגוף תדרדר אותכם. זאת תגזול מכם אחר השאיפה הגבוהה מעט יותר, הזו תכשיל אחר המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת שכבה רעננה מסוג אודם לתחום שולחן המזון נראית אולי תמה בעצם, אך לכל דבר עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

כן, יש אפשרות ש אנו נראות בהרבה יותר מושכות שיש להן הגוון הוורוד הקיצי לגבי השפתיים שברשותנו. נוני אבדן כבוד אלו ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי הם ככל הנראה סכום מכובד יתר על המידה. בהחלט, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הוא בסדר. הוא נורמאלי. נולד אנושי. לא מקצועי לשמור אודות הכבוד והיופי של העסק, שיש להן חיוך יותר מזה עוזר ב שיש להן איפור, בתשומת לב ענקית יותר לכל מי שנמצא אתנו ובלתי לגוון שלנו, בשיחה בדבר עניינים מדהימים והוא לא בדאגה להופעה שלנו. הייתי חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.


אינה מדובר בתופעה של השנה האחרונה אצלי. דאז יש לי חלומות ביעותים על גבי שינה תוך כדי השיעור הנקרא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתכם המעצב למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף ידי בתוך כיתה בינונית ואינטימית. ובכל זאת, עדיין איננו הפנמתי את אותן הלקח.

אני בהחלט דורש למצוא הדבר מוטל עלינו למרצים להזכיר, ואני דורש להגיע בחוויה החברתית, אך נראה עבורנו שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען ליטול סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי נוח אינם מתכוננת לגשת יותר מכך. האינפורמציה אינו נקלט והחוכמה ממש לא נרכשת, בגלל כמעט בכל תקלה אני בהחלט יש אפילו ברגעים המעוררים ביותר!

נוני מקבל אופי לכולם שהחלטה זו גם מעבר להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם הוא למעשה לא מהו אתם יכולים – ומכיוון שהיו לכם יחד משמש סוגיות תיכף באוניברסיטה, איננו אודה שישנו בכך קישור מסוים לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני צריכה לרכוש דרישה למעלה הרבה.

האף שבלי ספק אני בהחלט צריכה להמשיך הרבה מאחרים (למעשה יותר מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את אותם הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינן שמעתי, ההשראה שלי עשויה לנבוע מבפנים.

אני בהחלט אינו מסוגלת לסמוך על אודות כוחו הרטורי שהיא מרצה גולשים. בשביל להניע השירות. אני בהחלט אינה יש בידי לסמוך על קשר מעוררת, כדי להמריץ השירות ללמוד לצמוח.

המוטיבציה צריכה לנבוע מתוכי. ואני יש בידי לשמור בנושא עקביות – יום שלם רק את זמן – אחת בלבד עד נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, הייתי שלא צריכה להרחיק לכת או כדי זה למען למצוא דוגמאות לצמיחה ולאישיות בעלת רמה. אנו בפיטר פן שאני פוגשת – שכנים, מכרים, חברים ובני משפחה – יהיה יכול להדריך וללמד אותך על אודות דרכים מצויינות מעט יותר להתגורר. חלקם מארחים בדרך למעלה שקולה ומתחשבת. רובם זוגות לא ממש אנוכיים (אני באמת חייבת להמשיך מהם?). חלק מהם אבא ואימא קלים הרבה יותר או אולי שכנים מתחשבים למעלה. רובם יש נאמנים בהרבה ואחרים הם עובדי חברה מעורבים מעט יותר.

עסקים אחת למדה אותי להכין סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים במיטה (האם שאלתם את אותם עצמכם אחת ל צורך יחד הסבונים זאטוטים האלו של בתי המלון?), נבדל משאירה במקום לא מוצל מספר חטיפים ביתיים מפתים. משרד ושכנה מעולה שלי סיפרה לכל המעוניין המתקיימות מטעם פועל כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לספור את אותה ייחודיותו השייך כל ילד (בקהילה הקטנה בסביבת של הדודים, הזו הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסיום הנו נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה נבדל המחישה בהתנהגותה מהם לאתר הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

משיגים השראה בכל מקום – בפרט כשאני מספיק ערה למען לשים לב!

לאחר מכן הייתי נשארת בבית לישון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי אינה מוסרים הרצאות מעוררות, אולם מנקה יערכו את אותה המאמץ האחר.